קלאב קרינג' וחצי ירח באים יחד ל-Red Bull's Culture Clash

2023 | מוּסִיקָה

אם יש עיר אחת שעמדה זמן רב במוניטין שלה ככור היתוך, זו בהחלט ניו יורק. עם חמישה רבעים ושמונה מיליון תושבים, יש מקום לכולם - ללא הבדל תרבות, נטייה מינית וזהות מגדרית - ואחד המקומות שתמיד שיקפו את זה הכי טוב היה רחבת הריקודים.



זאת בחשבון, רד בול החליטה להוציא את ארבעה מצוותי הדיג'יי הבולטים בעיר לברוקלין ל-Culture Clash, שם הם התמודדו זה מול זה בתחרות מרובת סבבים בהשראת תרבות הסאונד-קלאש הג'מייקנית, הכל במאמץ לראות את הסטים של מי. יכול לעורר את התגובה הגדולה ביותר (והרועשת ביותר) מקהל נמכר.



והתוצאה? אירוע מחשמל ועתיר אנרגיה שזכה למותג אמריקה הלטינית אַפּוֹקָלִיפּסָה לקחת הביתה את הכתר לאחר קרב קולי אינטנסיבי נגד חובבי ההיפרפופ של קלאב קרינג' , מארגני הקהילה חובבי ההארדקור מאחורי קווינס קורפוס קולקטיב והמוחים מאחורי חצי ירח , צוות המכבד מוזיקת ​​ריקודים שחלו על ידי חברי הפזורה האפריקאית באמצעות רדיו, אירועים וסדנאות.



אז לקראת Culture Clash, ישב עם Half Moon's גולש אלוהים ו ריאה פרנדרגאסט , כמו גם של Club Cringe טריק דיג'יי, די.ג'יי פאק ו DJ wallh4x לשיחה ידידותית על הערצה הדדית, לפרש מחדש את הסאונד של זה לסיבוב השלישי וכמובן, רד בול. קרא את הדיון שלנו עם שני הצוותים למטה.



מי זה לעזאזל פוסט מאלון

בואו נתחיל עם הבסיס! האם שניכם יכולים לספר לי קצת על האופן שבו הקולקטיב שלכם?



הגלישה של אללה: [חצי ירח] תמיד היה על מה שיבוא אחר כך - זה התיוג שלנו. אנחנו אוהבים למצוא אמנים לפני שהם מגיעים לשלב הבא; שהם סופר על הפרק.

אני מדרום ברוקלין והמשפחה שלי היא קריבית, אז גדלתי סביב היפ הופ וריקודים של מוזיקה קריבית. אבל אז התוודעתי למוזיקת ​​ריקודים חדשה יותר [דרך צמד הדיג'יי AceMoMa]... כמו הדברים שהתרחשו בצפון ברוקלין במקומות האלה כמו Bossa Nova, Mood Ring ו-H0L0. לא הייתי מודע לנקודות האלה, אז פשוט התחלתי להתחבר לדברים האלה ונחשפתי לזה, וראיתי חבורה של אנשים עם הרבה כישרון אבל שלא ממש היה להם הרבה גיבוי, במיוחד POC.



טריק DJ: מבחינתי, קיבלתי השראה מאוד מהצלילים שהגיעו מהאנשים בכל רחבי העולם שבעיקר הוציאו דברים באינטרנט. היו הצלילים הטריים והחדשים האלה מאמצע שום מקום, אבל הרגשתי של[להרבה מהמוזיקאים האלה] אין גישה לסצנות מועדונים ולא גרים בערים גדולות עם הקהילות האלה. כאילו, האנשים האלה שמעולם לא היו במועדון או ניגנו בתקליטורי CDJ לפני כן התחילו להדהים באמת בהפקה. וכאשר COVID הביא את כל זה לרשת, זה באמת התפוצץ. זה לא משנה היכן היית.



אז בימים הראשונים [של קלאב קריינג'], זה היה על הניסיון לשלב את זה עם מה שקורה בניו יורק ולתת לזה מרחב. הרבה ממה שעשינו היה לספק סוג של אישיות כדי לקשר את כל זה יחד, סוג של מתן חוכמה וקאנון לכל המוזיקה הזו. ובסופו של דבר הייתה תגובה גדולה של הקהילה [מאנשים שלא בהכרח יצאו לבלות במועדונים] כי רוב הזמן הם פשוט הקשיבו למוזיקה הזו בזמן שישבו על המחשב או המשחקים שלהם.

חצי ירח (צילום: קולין רידג'וויי)

מה גרם לצוותים שלך לרצות לעשות Culture Clash?

ניתוח פלסטי של גברת אריות לפני ואחרי

ריאה פרנדרגאסט : אני במקור מקינגסטון, ג'מייקה, אז כל סוג האירוע הזה מגיע מהמקום שממנו אני. זה מבוסס על תרבות הסאונדסיסטם הג'מייקנית, שגדלתי לה מאזין לה, אז זה היה ממש אישי עבורי. אני חושב שזאת אחת הסיבות שהייתי כאילו, אנחנו בהחלט חייבים לעשות את זה.

אני חושב שגם להגיע מאי קטן בקאריביים [היה חלק מהסיבה שהרגשתי שאנחנו חייבים לעשות את זה]. כמו לחשוב על גודלה של ג'מייקה, ואז על גודל ההשפעה התרבותית שהייתה לה על שאר העולם... זה כבוד לראות דברים שמגיעים מקהילות מיעוטים משדרים לעולם.

טריק DJ: אני חושב שהקהילה שלנו, במהלך השנים האחרונות, עבדה ממש מקרוב על כל הפרויקטים השונים האלה, אבל אף פעם לא באמת קיבלה את ההזדמנות לעשות משהו בקנה מידה כזה ביחד. אז כשראינו את זה נכנס, זה היה פשוט מיידי. כאילו, זה הדבר לו חיכינו: תירוץ להרכיב הרבה מוזיקה מקורית.

די ג'יי פאק: וזה נעשה בצורה תיאטרלית ומהנה. זה סוג אחר של פורמט שהוא יותר מרגש, ואני חושב שכולם הגיעו לאירוע כשזה הגיע לחשוב על חרא מוזר לעשות. ולנסות לעשות פורמט חדש שיש לו סוג של קונטקסט תחרותי או משהו כזה, בניגוד לזה שזה הזמן שנקבע לך' זה אחלה.

ומבחינתי, אני פטיפון מאז שהייתי ילד בטקסס, אבל אין ממש סצנה לזה שם. או שאני מניח שהייתי רק אחד האנשים היחידים בדאלאס שעשו את הסוג הזה של חרא, שדי השארתי מאחור במשך שנים על גבי שנים. כמו שעשיתי רק כמה דברים בהקשר קרב [כשגרתי] בשיקגו, אז מקבל את ההזדמנות לקפוץ ולעשות קצת דברים של DMC הקשבתי וצפיתי בתור ילד זה מאוד כיף.

אז האם אתה מכיר את העבודה של הקולקטיב האחר?

DJ wallh4x: כן, הם אחד הצוותים האהובים עלי בניו יורק.

ריאה פרנדרגאסט: אוו תודה! אבל בשבילי, למען האמת לא ידעתי הרבה [על קלאב קרינג']. אבל אני גם מרגיש שמאז שעברתי לניו יורק, מה שאני מקשיב להם וסוג הדברים שנכנסתי אליהם התרחב מאוד, כי אין ממש סצנת מוזיקה אלקטרונית גדולה [בחזרה בג'מייקה] בכלל.

Mobb Deep for Corpus (צילום: Jesus Presinal)

מכיוון שלא הייתם סופר מוכרים, לאיזה סוג של אמנים הקשבתם? במיוחד כדי להתכונן לסיבוב השלישי, שכולו פירוש מחדש של הנטייה הקולית של Club Cringe?

הגלישה של אללה: הקשבתי למיס מדלן, כי אני מכיר אותה באופן אישי. אבל גם אמרו לי להתחיל עם הבסיס האמיתי כמו Shygirl, Charli XCX ו-SOPHIE ... ואז היו אלה... 200 Gecs ? [כולם צוחקים]

פשוט יש כל כך הרבה חרא בחוץ. אבל, אני מניח, איך בדיוק הייתם קוראים היפרפופ?

די ג'יי פאק: היפרפופ הוא כמו שם Spotify שמקשר כמו 20 סצנות שונות.

DJ wallh4x: הסוד מאחורי היפרפופ הוא שזו רק מוזיקת ​​פופ שנוצרה בחמש השנים האחרונות. אנחנו פחות כמו PC Music ויותר כמו מוזיקה שנוצרה על PC.

אוקיי, זה עבור שני הצדדים של החדר. יש את הצוות השני עשית משהו רעיוני או ארגוני שנראה לך באמת מעורר השראה או מעניין?

גולש אלוהים : מה שאני אוהב בכולכם הוא שאתם לא מפחדים. אתה פשוט עושה מה שמרגיש לך נוח.

די ג'יי פאק: אשמח להסתכל על התשתית שכולכם בנית איתה כמו הרדיו והסרט התיעודי, בנוסף לדברים הקהילתיים [שעשיתם]. זה היה מאוד מעורר השראה.

DJ wallh4x: כן, כמו שאמרת קודם, יצרת את [חצי ירח], כי חסרים מוסדות לסוג כזה של סאונד בניו יורק - ואני לגמרי מסכים. כאילו, [לפני Club Cringe] לא היה כמו מוסד למפסידים. לוזרים וחנונים הומואים. [כולם צוחקים]

הורים מוזרים למדי של טימי טרנר

אפוקליפסה (צילום: Jesus Presinal)

חצי ירח, איזה חור אתם רואים את עצמכם ממלאים בסצנה הניו יורקית, מאחר ש'לוזרים' כנראה כבר תפוסים?

הגלישה של אללה: אני נולדתי וגדלתי בברוקלין, אז ראיתי את הסצנה והעיר משתנים כל כך הרבה, אבל אני מסוג האנשים שאוהבים שינוי, כי זה מפגיש כל כך הרבה דברים שונים. כאילו לעולם לא הייתי נכנס למוזיקת ​​ריקודים אם הנוף לא היה משתנה כפי שהוא השתנה.

בושוויק הפכה לשכונה שאוכל ללכת בה. אז, לא הייתי נוסעת לשם, במיוחד בתור אדם שחור, כי כמה בחורים פורטו ריקנים היו דוקרים אותי. זו רק הכללה שקיבלנו מהאזור הזה, אבל זה היה כמו, אתה לא הולך לשם. אבל עכשיו זה השתנה מאז שכל השכונות האלה היו מבודדות זו מזו, כי אין רכבת שמחברת את דרום ברוקלין לצפון ברוקלין. ואם מסתכלים אחורה בהיסטוריה, ה-MTA עשה זאת בכוונה כדי להפריד בין מיעוטים. אז מבחינתי, הייתי צריך לעבור דרך מנהטן או לקחת אוטובוס למשך שעה, וזה היה כל כך מנותק. אבל עכשיו, עם כל הדברים האלה שקורים וכל השינוי וכל האנשים האלה שנכנסו וכל התרבויות האלה שמגיעות ומוסיפות, זה כמו, אוי לעזאזל. זה עולם מזוין חדש לגמרי.

אבל כמו שאמרתי, אני מאוד אוהב שינוי. אבל אני גם מרגיש שזו המשימה שלנו להמשיך לשמור על המסורת בחיים - באשר לייצג את התרבות הניו יורקית - אבל אנחנו גם רוצים לשמור על הדלת פתוחה ולהיות מסביר פנים.

לִהיוֹת שאלה אחרונה! למה שניכם הכי מצפים מבחינת האירוע הזה? במיוחד כשמדובר בהתמודדות אחד עם השני?

הגלישה של אללה: סיבוב שלישי [כשנצטרך לפרש מחדש את הצליל של צוות אחר] הולך להיות שונה מאוד. זה הולך להיות מאוד מעניין, כי אנחנו לא הולכים לשבת כאן ולנסות לחשוב על סט ההיפרפופ הטוב ביותר. אבל יש לנו מישהו בנבחרת שיודע על כל זה.

ריאה פרנדרגאסט: אני מצפה לזה, כי זה שונה ממסיבה. זה חלון ראווה, אז אני נרגש מהיבטי ההפקה. אני נרגש לראות את עיצוב התפאורה של [Club Cringe], את האביזרים ואיך הכל מתחבר.

טריק DJ: [בִּצחוֹק] אנחנו מצפים לנצח.

שיר פופ חדש עם חליל 2015

DJ wallh4x: אני מצפה בקוצר רוח לניסיונות של המתחרים האחרים, ואני מצפה ליהנות מכמה מוצרים של רד בול. [כולם צוחקים]

צילום: Jesus Presinal (באדיבות רד בול)

מאמרים קשורים ברחבי האינטרנט