אתל קיין: ילדה כל-אמריקאית

'ביליתי הרבה זמן עם אבא שלי כשהייתי ממש קטן'' היידן אנהדוניה, המוכרת על ידי אלטר-אגו נערת הערבה שלה, אתל קיין, יושבת בחדר השינה שלה עם לוחות עץ, ממוסגרת על ידי אמריקאית מרופטת. דגל שהיא מצאה מונח בעפר ליד דוכן פירות נטוש בצד הדרך. היא נזכרת בזיכרון מילדותה בפלורידה הכפרית, אבל בניגוד לטרגדיות האפלות והמגרות עליהן היא שרה באלבום הבכורה שלה, בתו של המטיף, התמונה שהיא מציירת היא תמונה אידילית.

'היינו הולכים לדוג, היינו הולכים לצוד, היינו יוצאים לטיולים', אומר קין. ״הוא היה מעיר אותי בערך בארבע או חמש בבוקר, כדי שנוכל להתחיל מוקדם לפני שהוא ילך לעבודה. ואני זוכרת איך שהאוויר ירגיש בתחילתו של בוקר חדש לגמרי, כמו האופן שבו השמיים יהיו ורודים וכחולים וירוקים והאופן שבו האוויר יהיה קריר. אני זוכר שחשבתי שזו הייתה השעה הכי קסומה ביום כי זה כאילו, יש לי את כל היום לעשות משהו״.

ז'קט ומכנסיים: וורסטוק

פסטיבל המוקדש למוזיקה של נשים

הרבה מ בתו של מטיף מעורר את המרחבים הלימינליים הללו: שלוות הרגע רגע לפני השחר; ההקלה בשעת בין ערביים כשהשמש האכזרית של פלורידה צוללת סוף סוף מתחת לאופק; שניות של ציפייה אילמת כששני אנשים רוכנים לנשיקה. ככל שיש לקין לומר בפרויקט השאפתני הזה בן 75 הדקות שמתמודד עם נושאים של משפחה, אמונה, אהבה והתעללות, כמה מהרגעים המעניינים ביותר של האלבום הם כשלא אומרים כלום - מהצרצרים המצייצים ואילך. 'זמנים קשים' לזבובים המזמזמים של 'תלומיאה'.

שניות השקט הללו מפנה מקום להימור שמרגיש אפילו גבוה יותר, לאור הניגוד המוחלט. נגד שלוות הטבע עומדים סיפורי קין על אלימות זוועתית, מלודרמה מוגזמת וקלישאות אמריקנה. 'אני אוהבת אמנות שהיא גרסה מעט מומחזת של החיים האמיתיים', היא מסבירה. ״בדיוק כמו יום רגיל שהולך בצורה מוזרה נכון, או שגוי להפליא. כשאתה גדל בדרום, זה כמו יום אחד ארוך וחם לנצח נצחים, ואתה מחכה שמשהו יקרה. זה מה שאני רוצה שהאמנות שלי תהיה: להתעורר ביום שבו קורים הרבה דברים במקום שבו דברים לא קורים בדרך כלל״.

ז'קט ומכנסיים: וורסטוק

קין הוא מפרי, פלורידה, עיירה קטנה וביצתית בקצה התחתית; נערת מקהלה שנולדה בתו של דיאקון בפועל. העלילה של האלבום הזה כמובן מקבילה לחייה האמיתיים של הזמרת, אבל קשיי ילדותה היו הרבה יותר ארציים מהסיפורים המפחידים במוזיקה שלה.

מיד אחרי שקין נזכר בבקרים המוקדמים ההם, נכנס זיכרון מריר-מתוק יותר. 'תמיד אהבתי להיות בחוץ', היא אומרת. ״אני זוכר שכמה מהרגעים האהובים עלי בכנסייה היו לשבת ולהיות כל כך עצבנית ולחכות שהשירות יסתיים... רק לעתים נדירות זה היה עובר יותר משעה, אבל זה תמיד הרגיש כמו הדבר הכי ארוך אי פעם. אחר כך, הם היו מקימים אוהלים מתחת לעצי האלון על הירוק מחוץ לכנסייה, וכולם היו עורכים את השולחנות שלהם וכלי נייר כסף מלאים באוכל. היית בורחת החוצה עם החברים שלך, נכנסת ומחוץ לאוהלים, והיית משחק תג ומטפס על עצים ושומע אנשים מדברים. זה היה כל כך תוסס״.

ז'קט ומכנסיים: וורסטוק

ז'קט ומכנסיים: וורסטוק

היא ממשיכה, 'אחד הדברים שחזרתי אליהם בזמן הכנת התקליט הזה היה לא רק הרגשות האלה, אלא הצירוף של איך זה הרגיש לאבד אותם ולא לקבל אותם יותר - הנוסטלגיה של לזכור אותם וכמה שהם יפים, יחד עם החור הזה שהם השאירו כשכבר לא היו לי אותם. שני הדברים האלה, נשואים, הוא המקום ממנו הגיע האלבום״.

כנערה, מספר שנים לפני שיצאה כטרנסג'נדרית, ההחלטה לגלות לאמה שהיא אוהבת בנים פירושה נידוי מיידי מהקהילה הבפטיסטית הדרומית שלה - הקהילה הקרובה בה גדלה - ומכל משפחתה. החוויה המבודדת הזו לא מגדירה את קין, וגם לא הכתימה לצמיתות את האהבה שיש לה למשפחתה, אבל היא מטילה צל שאין להכחישו על האלבום הזה - המתבטאת בבירור בשירים כמו 'בית בנברסקה' וסינגל הפריצה של האלבום, 'נער אמריקאי.'

סווטשירט: וורסטוק, מחוך: אוריין, מכנסיים קצרים: גרג רוס

רוק הלב הסינטטי של 'American Teenager' (היא מצטטת את ברוס ספרינגסטין כמקור השראה ותיק) מתערבב עם התאמה של התבגרות בדומה ל-Love Story הצעיר של טיילור סוויפט. ולמרות שזה ללא ספק הדבר הכי קרוב שקין מגיע אי פעם ליצירת מוזיקת ​​פופ טהורה בתו של המטיף, מה שמפריד בין 'אמריקן טין'' ל'סיפור אהבה' הוא גם החלומות וגם החושך המתנשאים מסביב לקצוות שלו - מסר מבשר על מה שעתיד לבוא. בדיוק כמו הסיפורים שהיא מספרת בזום, הדמויות והמקומות שמלאכתו של קין כל כך חיה עד שאתה מועבר מיד לסצינות המתוארות.

גדל תחת אור צהוב ברחוב
לשים יותר מדי אמון ביצירת האמונה
ועוד קבוצת כדורגל של תיכון
אחיו של השכן חזר הביתה בקופסה
אבל הוא רצה ללכת אז אולי זו הייתה אשמתו
עוד לב אדום שנלקח על ידי החלום האמריקאי

סווטשירט: וורסטוק, מחוך: אוריין, מכנסיים קצרים: גרג רוס

כל שיר על בתו של מטיף נלכד בדינמיקה פנימית מסוכסכת - דחיפה ומשיכה בין הדברים שהיא הכי רוצה והדרכים שבהן ניתן להפנות את אותם דברים בדיוק נגדה. הכעס שלה כלפי מבני הכוח והשליטה המאיימים על זכויות האדם הבסיסיות ועל ביטחונה, לצד תחושת הנוחות והשלווה שאורח החיים שלה בדרום העיר הקטנה עדיין מספק לה. המתח בין הרצון שלה להיות מטופל על ידי גבר שבאמת אוהב אותה, לבין הידיעה שלכל גבר שהיא פוגשת יש פוטנציאל להביא איתו אלימות פיזית או רגשית.

״אני יכול לעשות את זה, אני רוצה את זה. ואז אני לא יכול לעשות את זה, זה יותר מדי,' אומר קין. 'זה פשוט ה[מחזור] הקבוע הזה של כמו, 'אני אתגבר על זה, אני אעבור את זה', ואז מרגיש מרוסק לגמרי תחת המשקל של זה.'

סווטשירט: וורסטוק, מחוך: אוריין, מכנסיים קצרים: גרג רוס

הוא הסלע המתמודד לנשיאות

בסיפור של בתו של המטיף, כמה מהפחדים העמוקים ביותר של קין מתגלים כמאהבים ובני משפחה שגורמים כאב לגיבורה שלה. הפחד שלה שלא להיות מספיק טובה מיוצגת על ידי אמה של אתל, הפחד שלה מנטישה על ידי אביה של אתל. מערכת היחסים הראשונה מייצגת את הפחד שלה להיות לא ראויה לאהבה רומנטית, בעוד שהאחרון - חבר שבסופו של דבר רוצח את אתל - עומד בפחד שלה מאלימות בידי גברים. 'כתבתי את זה בראש של מחלות החיים האלה שלא ייעלמו, ופשוט נתתי להן אשמה', אומר קין.

'אנשים שומעים את השירים האלה והם בערך השנים האפלות ביותר עם המשפחה שלי', היא אומרת. ״ועכשיו המשפחה שלי ואני כל כך קרובים. אני רואה אותם בכל סוף שבוע ואנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד ומדברים כל יום. זה כל כך מצחיק כי אני כמו, 'אוי אלוהים, זה מוזר שאני במקום כל כך טוב בחיים שלי ואני עדיין מוקף בזמנים האפלים והאפלים האלה''.

סווטשירט: וורסטוק, מחוך: אוריין, מכנסיים קצרים: גרג רוס

פצעי הילדות האלה, כמו גם החרדות שהיא עדיין נושאת איתה, הם חלק מהותי מהם בתו של מטיף , אבל קין לא רוצה שהסיפור הזה יוגדר על ידי קורבנות, ומתארת ​​את האלבום כ'מעורר תקווה ובהיר' למרות קשת הסיפור הנדונה של דמותה.

קניה ווסט חיי מועמדויות פבלו

'אני, בשלב זה, פְּשִׁיטַת יָד עבור אנשים אזרחים לחתוך את האינפנטיליזציה של אנשים טרנסים איפה שהם כמו, 'אוי, אם אתה שר על זה שאתה עצוב, אתה עצוב כי אתה טרנס', או כל ביטחון עצמי, כל רגע של הרגשה טובה הוא כמו ניצחון אישי לאישה טרנסית, כי בדרך כלל היא אומללה', אומר קין, לפני שהוא מוסיף, 'לא, זה לא ניצחון אישי שאני חושב שאני נראה טוב היום. אני רק חושב שאני נראה טוב היום'.

מכסה המנוע והכתפיות: Archival Comme des Garçons, משקפי שמש: של הצלם, שרשרת: Archival Dior, חצאית: Vintage (c/o Palace Costume)

במקום להמשיך להתעכב על טראומת ילדותה, קין נרגשת להתחיל לספר סיפורים חדשים שמתמודדים עם אתגרי חייה ברגע זה. עיניה נדלקות כשנשאלת על אלבומה הבא, השני בטרילוגיה מתוכננת שתעבוד לאחור כדי לבחון שלושה דורות של נשים במשפחתה של אתל.

'התקליט הבא הולך להיות שונה', היא אומרת. ״זה לא קשור לאלוהים ולדת ולחרדה. מדובר על הדחקה מינית ומעבר מחינוך מוגן לחקירה של הגוף והביטוי המיני שלך ולהיות אישה שרוצה ואוהבת לקיים יחסי מין ולהרגיש מוזנח על ידי מאהב״.

מכסה המנוע והכתפיות: Archival Comme des Garçons, משקפי שמש: של הצלם, שרשרת: Archival Dior, חצאית: Vintage (c/o Palace Costume)

היא ממשיכה, 'זה סוג של רומן חרמן: זה מפתה, זה מעורר חרדה, זה לא בטוח בעצמו. זו אישה שלא חושבת על אלוהים, זו אישה שאומרת, 'למה לבעלי לא אכפת ממני?' הסיפור של בתה היה מאוד מובס ומלא תקווה וכועס. אתה יודע, מתעסק בקטע כדי לצאת. בעוד שאמא שלה היא יותר כמו, 'אני לכודה בבית הזה [ו] אני גם צריך לשחק את האישה המושלמת ולהציל פנים.' זה הולך להיות שיא מסוג אישה בוגרת.'

קין הוא דרומי גאה עד הסוף. אפילו עם הסיפורים המזוויעים שלו, בתו של מטיף פועלת כמכתב אהבה למקום שהיא מכנה בית, ולא כדוקטרינה של תלונות, וחיבתו של קין לדרום אמריקה היא משהו שעדיין מבלבל כל כך רבים; כלומר, שכל אדם טרנס יבחר מרצונו להמשיך לגור שם בשנת 2022. קל להציע ברפרוף שאנשים שוליים צריכים 'פשוט לעבור למקום אחר' כשהתקפות על זכויות האדם והבטיחות הבסיסיות שלהם יסלימו, אבל איך זה הוגן שהאנשים האלה האם צריכים להיות אלו שנאלצים לעקור את חייהם, רק בגלל אכזריותם ובורותם של אחרים?

שמלה: וינטג'

כשאנשים מגנים את הדרום כולו כמקום נורא, או אפילו בתום לב מציעים לאנשים האלה לברוח לביטחונם, הם מפספסים לחלוטין את הנקודה שיש אינספור אנשים קווירים וטרנסים במקומות האלה שמגיע להם להיות מסוגל לחיות שם בחופשיות אם יבחרו בכך. זה אחד הדברים שעושים בתו של מטיף כל כך חזק: שום קושי, וגם לא זיכרונות טראומטיים, יכולים לשבור את הקשר שיש לה למקום שממנו היא באה. אתה יכול לשמוע את זה איך שהיא שרה את השורה, 'אני עוֹד להתקשר הביתה, זה בית בנברסקה .'

קין נזכרת מיד במקרה בו צייצה בטוויטר על כך שהיא מתרגשת לעבור לאלבמה עם אחותה, ואדם זר ענה לה: 'אני אוטומטית לא סומך על אף אחד שאומר שהוא מתרגש לעבור לאלבמה'. היא מפריכה את הרעיון שהדרום הוא מקום מרושע ועוין באופן אחיד לכל טרנס או קווירי, ומציינת שכל המקרים שבהם היא עברה התעללות מילולית והוטרדה ברחוב קרו בזמן ביקור במקומות כמו לוס אנג'לס וניו יורק.

שמלה: וינטג'

אודרי קיצ'ינג והאנה בת' נלחמים

שמלה: וינטג'

'היו לי בעיות כשיצאתי לתיכון, זה היה קשה, אבל בתור מבוגר עכשיו - [ו]הידיעה שאני, אתה יודע, במונחים של 'עובר' לא מבוזבזת עליי - אפילו האנשים שיודעים שאני טרנסית בציבור... לא אכפת להם, אומר קין, גם טוען, 'בניגוד לאמונה הרווחת, אנשים מכבדים כאן למטה. אנשים עוסקים בגבולות ולא בשיבוש סביבה. הדרום שקט מאוד, שקט מאוד. אנשים מאוד ידידותיים, מאוד אדיבים זה לזה בפומבי. יש פה חום שאנשים לא ממש מצליחים להבין אלא אם הם באים לפה״.

ההשקפה הזו מורגשת לאורך כל הדרך בתו של מטיף , אלבום שאיכשהו משדר זוהר שמימי למרות שלקח אותך לסיבוב הופעות ברבים מהסיוטים וחוסר הביטחון של היידן בתרחיש הגרוע ביותר. כפי שהיא מנסחת זאת, 'לכל מי שחי חיים שבהם המהמורות הרגילות קורות בנוסף לזהות שולית, אתה לומד להכיר הרבה מחלות, הרבה חושך, וזה משהו שאי אפשר לברוח ממנו'.

כתר, רעלה וכפפות: וינטג'

כתר, רעלה וכפפות: וינטג'

היא ממשיכה, 'יכולתי לשבת כאן ולהעמיד פנים כאילו הכל מטורף כל היום, אבל העובדה היא שאנשים טרנסים נהרגים ומתעללים ונפגעים רק בגלל שהם הם עצמם. אלו הן מציאויות לא נוחות ומצערות שיכולתי להעמיד פנים שאינן קיימות ואתה יכול להעמיד פנים שאינן קיימות. אלה דברים שיתלו מעל לראשינו, אז אני מוצא שיותר קל לי להתעמת עם הדברים האלה חזיתית ולהיות כמו, 'זו מציאות; זה משהו שהוא נכון, וזה קורה'. אני עדיין אהיה אופטימי למרות זה, כי לפעמים התקווה והאופטימיות שלי זה כל מה שיש לי״.

התקווה והאופטימיות של קין מיוצגות בצורה הטובה ביותר על ידי שתי הרצועות האחרונות של האלבום, שלמרבה האירוניה מתרחשות לאחר שדמותה של אתל מתה. עַל 'זרים,' אמה של אתל רואה את תמונת בתה בצד של קרטון חלב - גופתה הקרה והחתוכה של אתל כבר יושבת במקפיא של החבר הקניבל שלה - ולמרות שזה רעיון גרוטסקי עד היסוד, הדימויים נרגעים על ידי מילות השיר הסופי העדינות להפליא של האלבום:

כתר, רעלה וכפפות: וינטג'

התקשרתי אליך רק כדי להגיד לך שהגעתי רחוק מאוד
ושאף פעם לא האשמתי אותך שאתה אוהב אותי כמו שאתה אהבת
בזמן שנקרענו
עדיין הייתי מחכה איתך שם
אל תחשוב על זה יותר מדי
לעולם לא תישן קריצה בלילה שוב
אל תדאג לי ולעיניים הירוקות האלה
אמא, רק שתדעי שאני אוהב אותך
ואני אראה אותך כשתגיע לכאן

עבור דמותה של אתל, זהו סוף טרגי ללא ספק: שרה לאמה משמיים, סולחת לה למרות שמאוחר מדי להינצל. אבל עבור היידן, הצעירה שרק מתחילה את דרכה, זה מייצג פיוס יפה של אם ובתה, למרות התקופות הקשות ביניהן בעברן.

כתר, רעלה וכפפות: וינטג'

'בפנים 'זבובים מולבנים מהשמש' ו'זרים', זו התקווה שאני ממשיך כל יום לזכור,' אומר קין. ״למרות שהמצב גרוע ולפעמים הם ממש חשוכים, השמש תמיד תזרח מחר, ואם אני עדיין נושם, יהיה עוד יום. זה מה שאני צריך להיאחז בו, וזה מה שכל השיא הזה היה בשבילי. זה היה עימות ישיר של כל הדברים האלה שאני מפחד מהם וכמו בסופו של יום, כל זה נכון. תמשיך ללכת.'

צילום: מוני הוורת'
סִגנוּן: ג'ואני דל סנטו
שיער: רוב טלטי
תפצה: ניק לנון
עוזר סטיילינג ראשון: אנני לביא
עוזר סטיילינג שני: רעה פלמיירי
ריטוש: מתי אז
עורך וידאו: קרוליין פורטונה