מיכאלה דפרינס: הרקדנית המעוררת את בריאות הנפש

2022 | אופנה

סולן בלט לאומי הולנדי, מיכאלה דפרינס , יושב מולי עם הילה של כוח. אני מתבונן איך היא משכללת את היציבה שלה, ואז מפנה את תשומת הלב לקרסול הנפוח הגמיש.

ידוע בכתיבה לקחת טיסה: מיתום מלחמה לכוכב בלרינה, מככב בדוק 2011 עמדה ראשונה , ומופיע אצל ביונסה לימונדה, DePrince לא רק שכבר עשתה קריירה מרשימה, אלא ממשיכה לפרוץ גבולות. מדונה אפילו מביימת סרט על פי חייה.

מיכאלה נולדה בעיצומה של מלחמת אזרחים בת עשרה בסיירה לאונה, וננטשה בבית יתומים על ידי דודה לאחר מות שני הוריה הביולוגיים בגיל שלוש. רק לאחר שאומצה על ידי משפחה אמריקאית בניו ג'רזי, קיבלה את המרחב לצלול עמוק לריקוד.



'זה יותר מאשר רק לרצות להיות בלרינה,' היא אומרת לי. '[בלט] הוא חלק ממי שאני. גדלתי ולא הרגשתי מספיק טוב וחשבתי שאף אחד לעולם לא יאהב אותי מספיק כדי להיות מאומץ. ' היא מתבדחת, 'ממש בחרתי בצורת אמנות שמטפחת את אותו סוג אתה לא מספיק טוב סביבה.'

ילדה שנראית כמו חתולה

DePrince מרים את רגל המכנסיים ומראה לי מקרוב את האכיל שלה הפגוע, מה שהעמיד בקצרה את קריירת הריקוד שלה כדי להתמקד בהמשך.

אבל עם זאת, אני רוצה לעשות משהו אחר לגמרי, היא אומרת. 'אני רוצה להיות עורך דין לזכויות אדם או הומניטרי. אני רוצה להחזיר לאנשים, ולהשתמש במידת האפשר בפלטפורמה שלי. אני מרגיש הכי חזק כשאני שומע ממישהו ששיניתי את חייהם או השרתי אותם לעשות את מה שהם אוהבים. '

ביום הולדתה ה -24, מיכאלה הדביקה עיתון לדבר על יחסיה העמוקים לאמנויות, על חוסר השיחות סביב בריאות הנפש בריקוד, ועל הגדרת הכוח המשתנה שלה.

ספר לי על היחסים שלך לרקוד עכשיו?

[ריקוד] אומר לי הכל, אבל [ריקוד] מסובך מבחינתי כרגע. קרעתי את האכילס ב -1 באוגוסט, ואז עברתי ניתוח ב -3 באוגוסט ולקח לי שנה שלמה להתאושש, ואני לא מסוג האנשים שלוקחים חופש מהעבודה שלי. לקחתי את הזמן הזה באמת להתמקד בעצמי. למדתי לעשות דברים בדרך שלי.

גדלתי ולא הרגשתי מספיק טוב, וחשבתי שאף אחד לא יאהב אותי אי פעם מספיק כדי לאמץ, ואז ממש בחרתי בצורת אמנות שמטפחת את אותו סוג של אתה לא מספיק טוב [סביבה]. אני כל הזמן מדבר עם הבמאי שלי ואנשים אחרים [בענף] על מידת החשיבות של שיחה סביב בריאות הנפש בשיעורי ריקוד. בריאות הנפש בריקוד כל כך חשובה, וממש לא מדברים עליה מספיק.

'גם מעבר לריקוד, יש לדון בבריאות הנפש ולא משנה באיזו קריירה אתה נמצא.'

מדוע לדעתך כל כך הרבה רקדנים כל כך גרועים בלדבר על בריאותם הנפשית?

סביבת הריקודים גורמת ל [רקדנים] לא להרגיש בנוח לדבר על בריאותם הנפשית. לכן אני מנסה ללמד חיוביות בריקוד. כשאני מלמד, אני אומר לסטודנטים שלי להסתכל לכף היד [כשהם רוקדים] ולהגיד לעצמם שהם יפים. גם מעבר לריקוד, יש לדון בבריאות הנפש ולא משנה באיזו קריירה אתה נמצא.

האם כוכב ג'פרי קיבל שינוי מגדר

מדוע בחרת בריקוד כאמצעי לבטא את עצמך?

כשהייתי בסיירה לאונה מצאתי מגזין עם בלרינה על הכריכה. [הבלרינה] פשוט נראה כל כך מאושר. בחיים לא הרגשתי את האושר הזה ככה, אז נמשכתי לעבר הדימוי הזה כי כל כך רציתי להשיג את האושר הזה.

ריקוד הוא הכל שלי. ריקוד הוא הדרך הטובה ביותר מבחינתי להעמיד דברים על נקודת המבט, זו השפה שלי. אני אוהב בלט קלאסי. אני מגיע לנסיכה אורורה, אבל מכניס את האישיות שלי. לאחר מכן, אני רוצה לעשות משהו אחר לגמרי. אני רוצה להיות עורך דין לזכויות אדם או הומניטרי. אני רוצה להחזיר לאנשים ולהשתמש בקולי. אני רוצה להשתמש בפלטפורמה שלי ככל שאוכל כדי לעזור לכמה שיותר אנשים.

'אני לא חושב שאי פעם תוכל להרגיש מצליח באמת, אלא אם כן אתה מרוצה מעצמך.'

איך סיפור הסיפורים שלך השתנה כשגדלת לעצמך?

מאז שהייתי בבית היתומים אני האדם שעומד בפני ילדים אחרים. יש לי מזל שהיו לי הורים ש [תמיד] לימדו אותי את החשיבות להופיע בפני האנשים שאתה מאמין בהם.

[לא מזמן] הלכתי לחודש ובאמת עבדתי על עצמי. אני הולך לטיפול, וקורא הרבה, ומתמקד בלהיות ממש נוכח. יש כל כך הרבה אנרגיה שלילית שם בחוץ, והרבה אנשים משתמשים באנרגיה השלילית הזו כדי לתדלק את מה שהם רוצים להשיג. אבל מבחינתי, אני רק רוצה להיות מאושר, ולהשתמש באושר ובאנרגיה החיובית שלי ככל האפשר.

בהחלט יש בסיפור שלי יותר ממה שאנשים מדברים עליו. כשאני מופיע או מדבר, יש לי רק זמן מסוים להביע את עצמי. אני חושב שאנשים רואים ושומעים את הסיפור שלי בכללותו, אבל לא ממש יכולים להבין את רוב ההיבטים שלו או לראות סתם אֵיך אימוץ חשוב הוא. אני מקווה שבסרט [הקרוב] אנשים סוף סוף יראו יותר מהסיפור שלי.

מה החלק הכי מאתגר בלהיות אמן?

כשאני מסתכל עליך מיילי סירוס

[הרגשות שלי] כל כך טריים לפעמים, שזה מקשה כל כך לספר את הסיפור שלי. וכשאני עובד עם ילדים שחוו [באופן דומה] דברים איומים, זה מעלה את הרגשות שלי והלוואי שהייתי טוב יותר להפריד בין הרגשות שלי לעבודה שלי.

כיצד השתנתה הגדרת הכוח שלך מאז שהתבגרת לעצמך?

אני לא מרגיש כל כך מוצלח. אני עושה הכל כמו שאני רוצה לעשות את זה, ואני מרגיש בר מזל מאוד בקשר לזה. אני לא חושב שלעולם תוכל להרגיש מצליח אלא אם כן אתה מרוצה מעצמך. אני חושב שהצלחה [וכוח] נובעים מלימוד עצמך ומשקוף עצמי.

שיניתי איך אני לא ביישן כמו פעם. לבשתי פחות חזית. פעם פחדתי שמישהו שם לב לוויטיליגו שלי והייתי נעים כשצפיתי במישהו שם לב אליו בפעם הראשונה. אבל עכשיו אני בשלום עם עצמי, ואני מרגיש הכי חופשי [וחזק] כשאני רוקד.

המטרה שלי בחיים היא לפתוח בית ספר בסיירה לאונה. אני רוצה שזה יהיה בית ספר לאמנויות. האמנויות הצילו את משפחתי וכל כך מכריעות לעזור לאנשים למצוא את עצמם וזה מה שממש אכפת לי.

צילום: ג'ספר סולוף
עיצוב תפאורה / בימוי אמנותי: Mi Leggett
איפור: ויקה יורמן
סטיילינג: וויליום בק
אופנה: מיתוג רשמי ואליינדרו טרינקון
עוזרת: קלואי פוליקוף